עורך יקר...

איך ידיעה סתמית הופכת למעניינת?

הדבר הראשון שמפנים כל עיתונאי מתחיל, הוא שחופש המידע וזכות הציבור לדעת חייבים להיות נר לרגליו. העיתונאי, בראש ובראשונה, הוא השומר על ערכיה של הדמוקרטיה וככזה זכויותיו ורווחתו של האזרח חייבים להיות בראש ענייניו. וכך, שמחים וטובי לבב, יוצאים בוגרי בית הספר לתקשורת אל דרכם החדשה, מלאי מוטיבציה וכוונות טובות.

 

אך אז, או אז, מגלה העיתונאי כמה סבוכה עבודתו, כמה מסועפת אותה מערכת של אינטרסים בתוכה הוא נאלץ למצוא את מקומו. על מנת להמחיש עד כמה, לפניכם תרגום חופשי של נמרוד הלפרן, כתב The Marker, של סצינה מתוך המחזה "פראבדה":

עורך: שככה יהיה לי טוב! מי כתב את זה?

כתב צעיר ניגש במהירות לשולחן העורך

כתב צעיר: זאת ידיעה שלי.

עורך: זה סיפור נחמד מאוד. כתוב היטב.  

כתב צעיר: תודה.

עורך: היית במשרד האוצר?

כתב צעיר: אה... כן. הגעתי למקום זמן קצר אחרי האירוע. זה לא מורגש בידיעה?

עורך: בוא נראה, הבה נקרא אותה ביחד. 

העורך מושיט את הדף עליו מודפסת הידיעה לכתב שמתחיל לקרוא אותה בקול רם.

כתב צעיר: "נשים שהקימו באחרונה מאהל מחאה מול משרד האוצר בירושלים על רקע הגזירות הכלכליות המתוכננות, טרם התאוששו אתמול ממתקפת פתע של מאתיים שוטרים בשעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי.

כוחות המשטרה, שהיו מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות, תקפו את המאהל והרסו אותו בתוך עשרים וחמש דקות. עשרים ושבע נשים נעצרו, ובילו את הלילה במעצר במגרש הרוסים, לאחר שהואשמו בחסימת המדרכה מול משרד האוצר.

ויקי נתניהו בת ה-39, אם לשלושה ילדים, סיפרה לאחר המתקפה: "תפסו אותי בשיער וגררו אותי מהמזרן שעליו ישנתי אל הכביש. אחר כך דחפו אותי בפראות לתוך הניידת, ושוטר בלי תג זיהוי החטיף לי מכות".

הכתב הצעיר עוצר לרגע, ומביט בעורך שאינו מגיב.

"נכון לאמש, שתיים מנשות המאהל עדיין היו מאושפזות במצב קשה בבית החולים הדסה עין כרם".

העורך מניד את ראשו קלות.

עורך: כן, ובכן, זה טוב. מבהיר את התמונה.

כתב צעיר: תודה.

עורך: הביקורת היחידה שלי היא שעלינו תמיד לזכור את הכלל הראשון בדיווח עיתונאי: להבחין בין מה שנאמר לך לבין מה שראית במו עיניך. האם ראית במו עיניך כיצד גוררים אותן בשיער?

כתב צעיר: לא. אבל נפגשתי עם האישה. היא הייתה מכוסה כולה בדם. שיערה נתלש מעור הקרקפת.

עורך: תשמע, עם נשים כמוה אי אפשר לדעת... יכול להיות שהיא תלשה לעצמה את השיער.

כתב צעיר: כן. אולי היא גם הכניסה לעצמה בעיטה בבטן.

עורך: לך תדע.

שני הגברים מביטים זה בזה לא משועשעים, ושותקים לרגע.

עורך: זה רק תירגול מקצועי כדי לשמור על אמות מידה עיתונאיות, זה הכל.

הכתב מושיט את הדף שעליו מודפסת הידיעה בחזרה לעורך, מבלי לומר מילה. העורך מניח את הדף על השולחן לפניו ונוטל בידו עט מהודר, ומתחיל לעבור על הידיעה.

עורך: נשים. איזה נשים? (הוא כותב). נשים בגיל העמידה. מאהל מחאה. בעיתון הזה המילה מחאה תמיד מופיעה במרכאות. זה כתוב בכל חוברת כללי עריכה בסיסית. מאהל מחאה. מה זאת אומרת מאהל? מאהל זה בדווים, קפה שחור ועוגות מתוקות. מי שרוצה מאהל שיעבור לגור עם איזה שבט בנגב, ואהלן וסהלן. עדיף לכתוב מאחז מחאה - כשהמילה מחאה במרכאות. אולי אפילו עדיף לכתוב "נשים בגיל העמידה אשר הקימו מאחז בלתי חוקי..." ככה יותר טוב.

לגבי "מתקפת" השוטרים... יש בכלל דבר כזה? הם באו לשם כדי להגן עליך ועליי. על המדינה. או לפחות על עצמם. אז נכתוב "כוחות המשטרה פעלו מתוך הגנה עצמית". "מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות"? זו האשמה חסרת בסיס. זה חייב לעוף (הוא מעביר קו ארוך לרוחב הדף). "הרסו"? לא. פינו את השטח. בתוך עשרים וחמש דקות... כלומר "במהירות וביעילות".

למרות... מה? איך נשים מרביצות? בועטות ושורטות, דברים כאלה, לא? הגברת הזאת, ויקי נתניהו. האם אנחנו יודעים בוודאות שהיא עדיין עם בעלה? בטח היא אם חד הורית. נטשה את הילדים לבד בבית, ונסעה להקים מאחז בלתי חוקי באמצע הכביש.

כתב צעיר: אין כל הוכחה לכך.

עורך: לא. הוכיתי על ידי מה (הוא מרים את מבטו אל הכתב, משועשע)? אני מצטט - "שוטר ללא תג זיהוי"? מה זה פה יחידת המסתערבים? נו באמת (הוא חורט קו דרך הנייר). אחר כך אתה מנסה לסיים את הידיעה עם הקטע הזה על בית החולים הדסה. לא נראה לי שזה עובד. היית שם?

כתב צעיר: כן, ביקרתי במקום. הן סובלות מפציעות קשות.

העורך מביט אל הכתב ואז מעביר קו על השורה האחרונה.  

עורך: זאת ידיעה ארוכה מדי. בכל מקרה, יישר כח. אתה מתקדם יפה.





מאמרים אחרונים

קישורים
- יחסי ציבור

חיפוש באתר




מפת האתר